מזוויות מסוימות נדמה שנתיב הנדיבות הוא מעין התנהגות משוגעת ומנוגדת לכל הגיון תרבותי. במקום לשמור על הזמן, האנרגיה והרכוש שלנו עבור עצמנו, אנחנו נותנ׊׉ אותם. יש משהו מאד עוצמתי בבחירה לעשות זאת. זו התרחקות מהותית מהעולם המוגבל של "אני" ו"שלי".

נדיבות מוגדרת כרצון להיטיב עם האחר׍. לרוב העיקר אינו גודל המתנה או המחווה, אלא המסר שמתלווה אל הנתינה. הלב יודע זאת באופן מיידי וברור. אנו חש׊׉ באי הנוחות כאשר הנתינה נעשית ממניע סמוי ושומר׊׉ את הערכתנו לאדם המסוגל לתת בלי לחפש תמורה.

סביר להניח שברמה מסוימת כל אחד ואחת יכול׊׉ להפגין נדיבות, כלפי בנ׊׍ משפחה, חבר׊׉ או בעל חיים אהוב. השאלה הנשאלת היא האם אנו בוחר׊׉ להתעלות מעבר לכך? האם ברצוננו ללמוד לפתוח את הלב והיד באופן רחב יותר ולחלוק באופן נדיב יותר את הזמן, האנרגיות, הכישורים והרכוש שברשותנו? זוהי החלטה משמעותית לגבי הכיוון אליו נרצה לנתב את חיינו.